כהן ענת נ' רויטגרונד רפי עו"ד

החלטה

1.מטעם המבקש הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידינו ביום 21/8/11 (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו הוא חוייב לשלם למשיבה בגין פיצויי פיטורין, עגמת נפש והפרשי שכר, סכום של 57,492 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 26/12/06 ועד התשלום המלא בפועל, וכן תשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד המשיבה בסכום כולל של 4,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין, ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן חוייב המבקש להמציא לתובעת את תלושי שכר שלה מתקופת עבודתה אצלו.

2.עיקר נימוקי הבקשה היו, עצם הגשת ערעור מטעם המבקש על פסק הדין והסיכויים הטובים של המבקש לזכות בערעור, וכן טענתו כי למשיבה אין יכולת כספית להחזיר את כספי פסק הדין בהיותה חסרת כל וללא אמצעים כספיים, כפי שכביכול, היא עצמה טענה.

3.בתגובת המשיבה מיום 2/10/11, נטען כי הבקשה על פניה מתייחסת אך לחיוב הכספי על פי פסק הדין, וכי אין בה זכר לחיוב המבקש להמציא למשיבה את תלושי השכר שלה, אשר חרף חלוף המועד שנקבע בפסק הדין למסירתם, אלו עדיין לא נמסרו לידי המשיבה.

בנוסף נטען כי נימוקי הערעור אנים מעידים על סיכויים טובים לזכות בערעור. באשר למצבה הכלכלי של המשיבה נטען כי טענות המבקש הן כלליות ביותר וסתמיות ומנוגדות למצב העובדתי לפיו המשיבה עבדה ועדיין עובדת בחנות כיתן, כך שגם אם תידרש להחזיר סכום כלשהו לתובע, יש בידיה אפשרות לעשות כן. המשיבה בקשה לדחות את הבקשה ולפסוק לטובת המשיבה הוצאות בגינה.

4.הלכה פסוקה היא כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק דין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל, במיוחד כשמדובר בחיוב כספי. בית המשפט יורה על עיכוב ביצועו של פסק דין רק מקום שבו המבקש הוכיח כי סיכוייו לזכות בערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. מקום שבו מדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי הנטייה היא שלא לעכב את הביצוע אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ע"א 5865/08 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' יעקב מסס, מיום 30.11.08 וגם ע"א 9296/03 עזרא אהרוני – יוסף מנשה ואח', פ"ד נח (2) 301, 305-304).

5.לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, לכלל נסיבות המקרה ולהלכה הפסוקה, אנו בדעה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות, בעיקר מהנימוקים שנפרט להלן,

6.בנסיבות המקרה שבפנינו אכן עולה כטענת המשיבה כי המבקש מלין כנגד החיוב הכספי שבפסק הדין, ואינו מתייחס לחיובו למסור למשיבה את תלושי השכר שלה.

חרף זאת לא התקבל כל נימוק מצד המבקש מדוע הוא עדיין לא טרח לקיים אחרי חיובו למסור למשיבה את חלק התלושים, שהמועד שנקבע בפסק הדין למסירתם כבר חלף.

7.באשר לטנת המבקש בעניין סיכויי הערעור, הרי אין בית דין זה רואה אותם עיין בעיין עם המבקש.

לכן כל מה שניש לבחון לצורך הכרעה בבקשה זו, הינו טענות המבקש אודות חששו מחדלות פרעון המשיבה, ואי כולתה להחזיר לו את הכסף, ככל שהוא יזכה בערעור .

8.בעניין מצבה הכספי של המשיבה, הוברר כי הטענה שטען המבקש בתצהיר התומך בבקשה, הינה כללית וסתמית, ותמציתה, כי למשיבה אין יכולת כספית להחזיר את כספי פסק הדין, לאור טענתה היא, שהינה חסרת כול וללא אמצעים כספיים.

למעשה, המבקש לא טרח להפנות למקום בו טענה המשיבה את המיוחס לה, ואם בכלל, להקשר שבו נטענה. , מלבד זאת, המבקש גם לא פירט איזה נזק עלול להיגרם לו מתשלום כספי פסק הדין למשיבה, שזכתה בדין.

9.בנסיבות אלו, אין כל הצדקה לתת משקל לטענה הכללית והסתמית של המבקש, ובוודאי לא להעדיפה על פני טענת המשיבה שהיא עובדת מזה שנים בחנות כיתן, עובדה שמקובלת על המבקש עצמו, כפי שניתן להיווכח מתוכן פסק הדין. מכאן עולה כי המבקשת עובדת ומשתכרת למחייתה, ואיננה חדלת אמצעים כנטען ע"י המבקש.

לאור זאת, ומאחר ומדובר בחיוב כספי ומאחר והמבקש לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי המשיבה לא תוכל להשיב את המצב לקדמותו, אם ישלם לה את הכספים שנפסקו לטובתה על פי פסק הדין, ככל שהוא יזכה בערעור שלו- דין בקשתו להידחות.

10.סוף דבר –

הבקשה נדחית.

ההוצאות בגין בקשה זו יישקלו ויפסקו ע"י בית הדין הארצי.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו, מיידית, לצדדים.

ניתנה היום, ח' תשרי תשע"ב, 06 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.